עברית  |  English  |  
תאריך ושעה
 









מונה:


עד-אור מיפוי העיר העתיקה ירושלים

דף הבית >> הר הבית >> ה.ה. הביזאנטי
 
 
 הדברים להלן הנן פרק מתוך עבודה סמינריונית אודות הר הבית הצלבני של המו"ל במסגרת תואר שני במחלקה  ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באנוי' בר-אילן אצל פרופר איבון פרידמן.
 

הר הבית בתקופה הביזאנטית (324-638)

40 שנה לאחר צליבתו של ישו נתקיימה 'נבואתו' כי מבית המקדש "לא יישאר אבן על אבן". המקדש המפואר של  הורדוס שגם עבור הרומיים נחשב כבניין המפואר ביותר מכל בניין אחר באימפריה, הפך במצוות טיטוס לעיי חרבות. העיר ירושלים נהרסה כליל לאחר דיכוי מרד בר כוכבא (135 לספירה) על-ידי אדיראנוס ונבנתה כעיר נוכרית תחת השם: אליה קפיטוליה. ליהודים נאסר לגור בעיר ועל מקום בית המקדש החרב נבנה המקדש ליופיטר. לפי המסורת הנוצרית, מקדש אפרודיטה שהקימו הרומיים בעיר היה על מקום קברו של האדון.1 עם קבלת הנצרות כדת המועדפת של האימפריה במחצית הראשונה של המאה ה- 4, מגיעה הלנה אם הקיסר לירושלים וביוזמתה בונה הקיסר קונסטנטיניוס מספר כנסיות בעיר. הבולטת שבין הכנסיות היא כנסיית הקבר הקדוש. הביזאנטים הרסו את המקדש הפגאני ובמשך  שלוש שנים בנו את הכנסייה. חנוכת הכנסייה התקיימה ב- 14 בספטמבר 335 לספירה ובעקבותיה התקיימה "ועידת ירושלים" אשר סייעה בהחזרת האחדות לעולם הנוצרי המפולג מאז ועידת ניקיאה. במהלך התקופה הביזאנטית ( 324 – 638 ) הנצרות הבליטה את קשריה לירושלים באמצעות בניית כנסיות רבות בתחומי העיר העתיקה כגון: כנסיית ציון הקדושה בשנת 390 לספירה, כנסיית הניאה בשנת 543 והכנסייה הגדולה בבריכות הצאן בסמוך לשער האריות במאה ה- 5. גם מחוץ לחומות הוקמו כנסיות כגון: כנסיית גת שמנים בשנת 390 לערך, קבר בני חיזר בנחל קדרון שהפך לכנסייה על-שם הקדוש יעקב הקטן בשנת 352 וכנסיית השילוח בדרום עיר דוד במחצית המאה ה-5. באותה תקופה נבנו מחדש חומות העיר ההרוסות ביוזמתה של אודוקיה שנישאה לקיסר תאודוסיוס השני בשנת 426 והם הקיפו את הר ציון ואת עיר דוד. לשיאה מגיעה ירושלים הביזאנטית בתקופתו של הקיסר יוסטינינוס שמרבה במפעל בנייה ובין היתר משלים את בניית הקרדו.2

הר הבית נותר בחורבנו. הבנייה הרבה של מבנים נוצריים פסחה על השטח הגדול בלב העיר. יש חוקרים המייחסים לאודוקיה את אתר הזיכרון של "עריסת ישו" בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית. לפי מפת מידבא נראה כי במקום זה עמדה קפלה ולפי מקור מהמאה ה- 6 עמדה שם כנסייה דמוית צלב. למקום זה חשיבות דתית שהרי הפינה הדרום-מזרחית מזוהה כמקום שבו ניסה השטן את ישו וממנו נזרק יעקב הקדוש אל נחל קדרון.3

מעניין לציין כי האיסור על כניסת יהודים לירושלים בוטל בתקופתו של הקיסר יולינוס 'הכופר' (361 – 363) ובמסגרת מלחמתו בנצרות התיר ליהודים לבנות את בית המקדש. ההיתר לא התקבל בהתלהבות עקב החשש כי מדובר בתופעה חולפת ולמרות זאת החלו בבנייה בשנת 362 שהופסקה עקב שריפה שפגעה בחומרי הבנייה ובבונים. יהודים נכנסו לירושלים ככל הנראה גם קודם לכן כיוון שלפי תיאורי ה'נוסע מבורדו' נהגו היהודים להגיע ל"אבן הנקובה", היא אבן השתייה אחת לשנה בתשעה באב.4

השארת הר הבית בשיממונו היה מעשה מכוון. למרות היותו שטח גדול שניתן לנצלו למגורים או בניית מבני ציבור (למעלה מ- 140 דונם) לא נעשה במקום שימוש. ההסבר המקובל שמופיע בכתבי תיאולוגים בני אותה תקופה הוא הרצון להנציח את השפלת העם היהודי שהוקיע את "המשיח" ולכן המקום שימש כמזבלה של העיר. עדויות רבות קיימות על כך ונציין את עדותו של היירונימוס אחד מאבות הכנסייה שחי בבית לחם במחצית השנייה של המאה ה- 4 (נפטר בשנת 420):  "מה בצע לדון במה שנראה לכל עין, כלומר שמה שהיה יקר מכל יקר הפך לחורבה והמקדש שנודע בכל העולם, היה למזבלה של העיר החדשה אשר שמה הוסב על-פי מייסדה 'אליה' והוא המקדש, נהפך לקן אוחים. לשוא אומרים הם מידי יום בבית תפילתם: העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו עד מאד".5

הבנייה המואצת של כנסיות בירושלים הייתה מנוגדת לתפיסה האמונה הנוצרית הטהורה היא ה'פאוליסטית' שלפיה אין משמעות לשום דבר חומרי. אסביוס, אחד מאבות הכנסייה שחי בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה- 4 פירש את בניית הכנסיות כהכרזה קבל עם- ועולם על ניצחון הנצרות על היהדות. לדבריו, מוקמת "ירושלים החדשה" כחלק מתוכנית האלוהית של הישועה ובכך הצדיק את הביטוי הגשמי של הנצרות הרוחנית. דבריו מחזקים את הטענה שהייתה כוונה מאחרי הזנחת הר הבית.6

המסורות היהודיות הקדומות שהיו קשורות להר הבית הועתקו אל ה'מקדש' החדש בכנסיית הקבר כגון: מקום בריאתו של האדם הראשון , זיהוי גבעת הגולגולתא כהר המוריה וכפועל יוצא מכך זהו מקום עקידת יצחק, מקום הימצאות קרן משיחת המלכים דוד ושלמה וחותם שלמה, טבעת מלכות שעליה חקוק השם המפורש המאפשר לראות עבר ועתיד ועוד. ההתעלמות מהר הבית באה לידי ביטוי בתיאור של הצליינית אגריה (381 – 385) את תהלוכת 'יום הראשון של התמרים' שנועדה לשחזר את כניסת ישו לירושלים בערב פסח. במסורת הנוצרית מקובל שכניסתו הייתה דרך "שער הזהב" הוא שער הרחמים. לפי תיאורה, התהלוכה דילגה על הר הבית והמשיכה לכנסיית התחייה.7  רק בשנת 629 נכנסה תהלוכתו של הקיסר הראקליוס דרך שער הזהב כאשר הם נושאים את 'הצלב האמיתי' שנלקח חזרה מהפרסים חמש-עשרה שנה קודם-לכן.8  

עד התקופה הצלבנית לא הייתה חשיבות להר הבית גם לאחר שהמוסלמים הקימו שם את המסגדים. קדושתם עבור הנוצרים החלה רק לאחר 'הטבלתם' כלשונו של פראוור והפיכתם למקדשי שלמה והאדון.9


  1. אופנהיימר היסטוריה, עמ' 14. לדעת בהט (בהרצאה, מסתמך על הירונימוס) לא היה מקדש ליופיטר בהר הבית אלא בכנסיית הקבר היה המקדש ליופיטר.הפסל של אפרודיטה לדעתו היה על גבעת הגולגולתא.
  2. ד' בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, עמ' 64-69, (ירושלים,1989).
  3. שם, עמ' 70. הכוונה לניסיון השני (מתוך שלושה) של ישו על-ידי השטן: "וישאהו השטן אל עיר הקדש ויעמידהו על פינת בית המקדש: ויאמר לו אם בן האלוקים אתה התנפל למטה...ויאמר אליו ישוע ועוד כתוב לא תנסה את ה' אלוהיך: (מתי,ד',5-7).
  4. שם, עמ' 65.
  5. י' פראוור, "ירושלים בתפיסת הנצרות והיהדות בימי הביניים", בתוך: ספר וילנאי (א' שילר עורך), ירושלים 1984 , עמ' 48-51. 
  6. שם.
  7. שם, עמ' 55-56. כניסת ישו לירושלים מתוארת בברית החדשה "ויהי ממחרת כשמוע המון רב ...כי יבא ישוע לירושלים : ויקחו בידם כפות תמרים ויצאו לקראתו וירעו לאמר:הושע- נא ברוך הבא בשם ה' מלך ישראל :" (יוחנן, יב' 12-13).
  8. שם, עמ' 58-60.
  9. י' פראוור, "היסטוריה פוליטית של ירושלים הצלבנית הואיובית", בתוך: ספר ירושלים התקופה הצלבנית הואיובית 1250-1099 (י' פראוור וח' בן שמאי עורכים) ירושלים 1991, עמ' 32.

 

 
מפות מוכנות-הזמינו ותהנו מהנחה   -   0524521113
לייבסיטי - בניית אתרים