עברית  |  English  |  
תאריך ושעה
 









מונה:


עד-אור מיפוי העיר העתיקה ירושלים

דף הבית >> הר הבית >> ה.ה. הצלבני

החומר על הר הבית הצלבני מבוסס על עבודה סמינריונית של המו"ל במסגרת לימודי תואר שני במחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באוני' בר-אילן אצל פרופ' איבון פרידמן.


מבוא
ויהי בצאתו מן המקדש ויאמר אליו אחד מתלמידיו: רבי, ראה מה יפו האבנים והבניינים האלה : ויען ישוע אותו ויאמר: הראית את כל הבניינים הגדולים האלה? לא תישאר אבן על אבן אשר לא תתפרק:    (מרקוס, יג', 1-2 ובשינוי קל במתי, כד', 1-2)

ב- 15 ביולי 1099, לאחר שלוש שנים של מסע מלחמה ארוך, נפרצה חומת ירושלים על-ידי הצלבנים ומסע הצלב הראשון הגיע לסיומו. הממלכה הצלבנית נקראה על-שם העיר שהייתה יעד מסעם – "ממלכת ירושלים". ירושלים הייתה בירת הממלכה והמלכים הראשונים קבעו את מגוריהם וארמונם במסגד אלאקצא שזוהה על ידם כארמונו של שלמה המלך עד מעברם למצודה בשער יפו. כיפת הסלע נמסרה ל"אגודת הקאנוניקים של מקדש האדון" ו"מקדש שלמה" היה המרכז של מסדר ה"טמפלרים", נזירים-לוחמים שנשבעו להגן על עולי הרגל. השלטון הצלבני במקדשי ההר הסתיים לאחר 88 שנה בעקבות כבוש ירושלים על-ידי צלאח א-דין בשנת 1187. למעט תקופה קצרה במחצית הראשונה של המאה ה- 13, לא חזרו הנוצרים לשלוט בהר הבית. המרכז הדתי הנוצרי החשוב בירושלים טרום הגעת הצלבנים, במהלך תקופתם ולאחריהם היה ונשאר בכנסייה הקבר ולא בהר הבית.  
מטרת העבודה להלן לבדוק את מעמדו וחשיבותו של הר הבית בממלכת הצלבנים. האם שימש כאתר קדוש דומיננטי על רקע עברו כמקום בית המקדש והמסורות הנוצריות הקושרות את ישו למקום זה או שלאור נבואת החורבן של ישו, לא היה להר הבית חשיבות של קדושה מעבר להיותו מקום ריק שניתן לאכלסו לצרכים ציבוריים/מנהליים?
לדעת חוקרים רבים, הצלבנים היו חדורי תחושת שליחות-תנכי"ת. בהר הבית הם מצאו את המונומנטים המוסלמיים הגדולים ולא יכלו להתעלם מעוצמת קדושת המקום לכן יש לשער שהם קדשו את המקום ובנו ככל יכולתם מבני דת ומנהל גם-אם היה מוסכם שכנסיית הקבר היא האתר הדתי המועדף.
המחקר יתבסס על ספרים, מאמרים ומחקרים שנכתבו בסוגיה זו ומיפוי בשטח של השרידים הצלבניים הקיימים עד היום מתקופת שהייתם בהר הבית.
 
הר הבית בממלכה הצלבנית
 
במרבית התקופה המוסלמית הקדומה (638-1099 לספירה) חל איסור על כל אדם שאינו מוסלמי לעלות להר הבית. כאשר הצלבנים הגיעו להר הבית, המקום לא שימש כמזבלה אלא על המתחם היו בנויים שני המונומנטים הגדולים של בית אומיה מסוף המאה השביעית ותחילת המאה השמינית: כיפת הסלע (691) ומסגד אלאקצא (715). הלוחם הצלבני הראשון המוכר לנו שמגיע להר הבית הנו טאנקרד, אחד ממפקדי במסע שמיד לאחר הפריצה של החומה הצפונית, רץ לעבר המקומות המקודשים לאסלאם ובזז אותם. אלברט מאאכן מספר שטאנקרד סגר את שערי כיפת הסלע, שדד את המקום באופן שיטתי כך שהיה צריך ששה גמלים להעמיס את אוצרות הכסף והזהב... מאות המוסלמים שהצטופפו על גג מסגד אלאקצא וקבלו את דגלו של טאנקרד כאות להסכמתו לפדות אותם בדמי כופר, נרצחו על-ידי ההמון הצלבני שסירב להכיר בהסכם.10 לפי תיאוריו של ריימונד מאגליר: "אם אספר את כל האמת לא יאמינו לי. במקדש ובחצר שלמה רכבו עד הברכיים ועד רסני הסוסים בדם"11.
לאחר שבוע של התרוממות נפש וביזת העיר, נבחר מנהיג חילוני למדינה גוטפריד מבויון למרות רוחה של הכנסייה ושלט תחת התואר "מגן הקבר הקדוש". גוטפריד השתלט על מצודת העיר שהייתה בידי ריימון מסאן-ז'יל. 2000 הצלבנים שנשארו לאחר הכיבוש לא יכלו לאכלס ולהגן על העיר ולכן בתחילה התרכזה האוכלוסייה ברובע הנוצרי שסביב כנסיית הקבר בצפון-מערב העיר. הנוצרים המקומיים שגורשו על-ידי המוסלמים ערב הכיבוש החלו לחזור לעיר והתיישבו ברובע הצפון-מזרחי. לאחר מותו של גוטפריד ניסה טאנקרד להשתלט על העיר אולם הגעתו של באלדווין, אחיו של גוטפריד ושליט אדסה עד-כה לירושלים ב- 11 דצמבר 1100 שמה קץ לתכניותיו ובאלדווין הפך להיות המלך הראשון של הממלכה. באלדווין קבע את ארמונו במסגד אלאקצא שזוהה על-ידי הצליינים כ"מקדש שלמה" והוא נחשב למייסדה האמיתי של הממלכה. בשנות שלטונו פעל רבות לעידוד ההתיישבות בירושלים והפך אותה לעיר בירה ומרכז המינהל המלכותי. 12  
בסמוך לכנסיית הקבר התרחב מסדר ההוספיטלארים ותפס שטח של 120 דונם לפעילותם הנזירית, אכסניה לעולי רגל ומרכז טיפול רפואי. שבטים סוריים-נוצריים הובאו מעבר הירדן והתיישבו בשכונה הצפון-מזרחית. בשני העשורים הראשונים נחתמו הסכמים עם קומונות איטלקיות של סוחרים אשר קבלו זכויות-יתר ובלבד שיבואו להתגורר בירושלים דלת האוכלוסין.12 המאמצים של מלכי ירושלים כללו את ביטול האיסור על כניסת לא-נוצרים לירושלים וביטול המיסים על המסחר בעיר בשנת 1120 וכך הפכה העיר מקור משיכה לסוחרים בני כל האומות. הוקמו בה שווקים רבים, אוכלוסיית העיר גדלה ועולי הרגל הנוצריים תרמו לפרנסת העיר מתיירות. המלך פעל גם להבטחת הביטחון בממלכתו ולכן אימץ את מסדר הטמפלרים ואף שיכן אותם באגף הדרומי של ארמונו. לאחר מותו, העביר יורשו באלדווין השני את הארמון למצודה והמסדר נשאר לבדו על המתחם הדרומי של הר הבית. עוד קודם לכן, בזמן שלטונו של גוטפריד מבויון נמסר מבנה כיפת הסלע ל"אגודת הקאנונים של מקדש האדון" שהוקמה במיוחד לצורך זה ואימצה את החוקה הנזירית של אוגוסטינוס הקדוש. חברי האגודה השתכנו במבנה שהיה מצפון לכיפת הסלע וככל-הנראה לא נותרו לנו שרידים ממבנה זה. גם הפאטריאך של ירושלים קבע את מושבו בסמוך לכיפת הסלע עד מעברו למשכנו הקבוע וכך יוצא שבעשורים הראשונים של הממלכה, שמש הר הבית כמקום ריכוז השלטון החילוני-מלכותי והכנסייתי.13 התייחסותם של הצלבנים לירושלים בכלל ולהר הבית בפרט הייתה שונה לחלוטין מהדרך שבה רצתה הנצרות המלומדת לחנך את מאמינה. לא עוד 'ירושלים של מעלה'. כעת רצו המאמינים, 'ישראל שברוח' לגעת בקודש. בניגוד לביזאנטים טוען פראוור, לא ניסו הצלבנים לטשטש את עברה היהודי של ירושלים שהרי הם אלו 'ישראל האמיתי', הם 'עם הבחירה' ונבואות התנ"ך התפרשו ככאלו המדברים על דורם. העבר התנכ"י היה מקור משיכה לצליינים עוד קודם להגעת הצלבנים. הכרוניקאים בני אותה תקופה מתארים את מסע הצלב הראשון במונחים מקראיים עד כדי התייחסות לעצמם כ"עם ישראל בני האבות" ולארץ ישראל כ"ארץ המולדת".
בתיאור של רימון מאגילר הכרוניקאי של מסע הצלב הפרובנסאלי, את חגיגות כבוש ירושלים ב- 15 ביולי הוא כותב: "ביום זה עצמו גאלו בני השליחים למען אלוהיהם ואבותיהם את העיר והמולדת. ביום זה יוחג לשבח ולפאר שם האלוהים אשר נענה לתפילות כנסייתו ונתן את העיר והמולדת אשר נשבע לאבות. שבועה זו מילא בנאמנות, בברכו את הבנים".14
מדובר בחידוש רעיוני עצום עבור הנוצרים שלא היה לו תקדים במאות שנים שקדמו לתקופה הצלבנית ולכן כאשר הם הגיעו להר הבית חדורי תחושה משיחית, הם לא רואים במקום רק מסגדים שניתן להשתמש בהם כארמונות אלא מקשרים אותם ישירות לקדושות העליונות הקיימות במקרא. פולק משארטר ממשתתפי המסע הראשון, רשם על איתור סלע השתייה ש"הוא-הוא קדש הקדשים של המקרא".15 את המונומנטים האסלאמיים הם מכנים בשמות מקודשים. מסגד אלאקצא הופך ל"מקדש שלמה" (Templum Salomonis) וכיפת הסלע ל"מקדש האדון" (Templum Domini).
כיפה הסלע הייתה עשויה עופרת ועליה התנוסס צלב גדול מזהב. על הסלע הונח לוח שיש למנוע את המנהג של הקאנונים למכור פיסות אבן מהסלע תמורת משקלן בזהב. כמו-כן הוקם על הסלע מזבח שיש שהוקדש לניקולאוס הקדוש וניצבו שם שני מנורות מתכת מפוארות. סורג מתכת מפואר הקיף את הסלע ומנע מעולי הרגל גישה חופשית אל הסלע הקדוש.16 טכס חנוכת "כנסיית האדון" התקיים בשנת 1147 בנוכחות בישופים, אצולת הממלכה ואצילים אירופיים ששהו בירושלים, הקרדינאל אלבריק מאוסטיה ומשלחת של האפיפיור. "מקדש שלמה" היה במצב תחזוקתי גרוע וחרב בחלקו. מסדר הטמפלרים שהיה לפי הגדרתו "אבירים עניים של המשיח ושל ארמון שלמה" לא יכל לתחזק את הארמון והמלך בלדאווין הראשון הורה על הורדת הציפוי עופרת שעל הכיפה ומכירתו לצורך הוצאות תחזוקת המבנה. רק כאשר התעשר המסדר, יכלו חברי המסדר לפתח את המקום בהוספת מבנים רבים על הרחבה הדרומית. המבנים המוכרים לנו היום כ"מסגד הנשים" בחומה הדרומית והמוזיאון האסלאמי בחומה המערבית (בצמוד לשער המוגרבים) הם שרידים
ברורים של חלק מהמבנים הצלבניים על ההר. הטמפלרים שהיו מסדר צבאי נזקקו למקום אחסון עבור סוסיהם ולכן הם פתחו את ה"שער היחיד" בפינה הדרום-מערבית שאפשר להם גישה נוחה לחללים של הקשתות ההרודיאניות ושם לפי עדותו של בנימין מטודלה ואחרים, אחסנו במקום שלוש מאות סוסים לפחות. השער הכפול ('אלאקצא הקדומה' של היום) נסתם ככל הנראה משיקולי ביטחון ואין ראיות כי נעשה שימוש בחללים אלו בתקופה הצלבנית.17   
קדושת הר הבית בתקופה הצלבנית באה לידי ביטוי תיאולוגי ומעשי. בצד התיאולוגי ראו הצלבנים בכל פרט על ההר קשר ישיר או עקיף לאמונתם ולמסורות של הברית הישנה. אפילו את המונומנט האסלאמי המרשים, כיפת הסלע, הם 'ניכסו' היסטורית וטענו כי בניית המבנה מלכתחילה הייתה עבור כנסייה. אמנם היו לבטים מי הוא הבונה, האם יוסטיניאנוס קיסר הרומאים, הלנה אימו של קונסטנטינוס או הקיסר הרקליוס אולם "יהא אשר יהא מי שבנה את המקדש הקדוש של האל" – כותב אקרדוס מארואיס הפריור של מנזר מקדש האדון בשנים 1118 – 1131 - "הוא היה, הוא עתה וימשיך להיות עד עולם".18
על ההר הראו הצלבנים את המאורעות בחיי ישו ואת המסורות היהודיות שהועתקו בתקופה הביזאנטית לכנסיית הקבר, החזירו הצלבנים למקומם בהר הבית. העברת המסורות יצרה מתיחות ותחרות דתית בין המרכזים עד למצב אבסורדי שמסורות זהות יוחסו בו-זמנית לשני המקומות. המסורות היהודיות החשובות הנן: מיקום אבן השתייה 'טבור העולם', מקום הר המוריה שבו נעקד יצחק, מקום בית אל שבו חלם יעקב את סולם המלאכים טרם צאתו לחרן ומקום הריגתו של הנביא זכריה בן ברכיה.19 המסורות הנוצריות העיקריות שיוחסו לסלע הקדוש בתקופה הצלבנית כפי שהם מופיעים אצל יוחנן מווירצבורג הנן מקום מילת ישו והצגתו לפני שמעון.20 על הסלע הראו גם את טביעת כף רגלו של המשיח.21
בפינה הדרומית מזרחית הוקמה "כנסיית גבירתנו" לאחר שהמקום 'זוהה' כמקום שהייתה של מרים בלילה שלפני היטהרותה. באותו מקום 'אותרו' עריסת ישו ומיטת אימו ויוחס למקום
מסורת כי ישו שהה שם שנה וחצי. לא רחוק משם הראו את המקום ממנו הושלך יעקב אחי ישו הפאטריאך הראשון של ירושלים ושם אף ניסה השטן את ישו. בין מקדש האדון ומקדש שלמה הראו אבן המיוחסת למקום מותו של זכריה, אביו של יוחנן המטביל ועוד.22
הביטוי המעשי של קדושת הר הבית בלט כבר בתקופה הראשונה של הממלכה. בכרוניקה של פולק משארטר מסופר על אירוע שהתקיים בשנת 1102, שלוש שנים לאחר כבוש העיר. "האש הקדושה" לא הופיעה בזמן ובמקום המיועד והתפילות לא הועילו לשנות את רוע הגזירה. תהלוכה של המלך, הכמרים, גדולי הממלכה והמאמינים יצאה ברגלים יחפות אל "מקדש האדון" - מקום שבו קיימת הבטחה אלוהית לשלמה המלך להיענות לתפילת
כל אדם - ולאחר תפילה במקדש, 'ירדה האש' והמלך בולדאווין הראשון קבע סעודה גדולה בארמונו. רבים מהטכסים הדתיים והממלכתיים בתקופה הצלבנית עברו או הסתיימו בהר הבית. טכס ההכתרה של מלכי ירושלים- חמשה מתוך שבעה המלכים הוכתרו בירושלים23 – התקיים בכנסיית הקבר אולם מיד לאחר הטכס, יצאה תהלוכת המלך ופמלייתו להר הבית. בהגיעם לכיפת הסלע - "מקדש האדון" - הסיר המלך את כתרו והניחו על המזבח זכר להצגת ישו לפני שמעון בבית המקדש ומשם עברה התהלוכה לארמון הטמפלרים לארוחה חגיגית שארגנו בורגני העיר לכבוד האירוע.24
ה- 15 ביולי היה חג מיוחד של הכנסייה הירושלמית שכן ביום זה נכבשה ירושלים ב- 1099 ובשנת 1149 חגגו ביום זה את חנוכת כנסיית הקבר. במהלך החג קיימו תהלוכה מכנסיית הקבר עד המבואות הדרומיים של "מקדש האדון" ושם קיימו תפילות מיוחדות. לאחר מכן ירדו לבית הקברות של חללי כבוש ירושלים שהיה ממזרח לחומת העיר.
גם חלק מהחגים המשותפים לכלל העולם הנוצרי היו קשורים להר הבית. חג "יום הראשון של כפות התמרים" נחוג בתהלוכה שיצאה מ"מקדש האדון" אל נחל קדרון דרך שער יהושפט – שער האריות של היום – שם נפגשה עם תהלוכה של הפאטריאך שהגיעה מביתניה נושאים את מה שנותר מ"הצלב הקדוש". התהלוכה המשותפת עלתה דרך "שער הזהב" שנפתח לכבוד האירוע , הקיפו את חצר "מקדש שלמה" וסיומה בתפילה חגיגית ב"מקדש האדון".24  ב- 2 בפברואר חגגו את חג "היטהרותה של מרים אם ישו" המציין את הצגת ישו בפני שמעון במקדש. החגיגה החלה בתהלוכה מכנסיית הקבר עד "מקדש האדון" ולאחר שהקיפו את המקדש, נעצרה התהלוכה בשער הדרומי שם דרש הפאטריאך את דרשתו.    ב- 14 בספטמבר חגגו את חזרת "הצלב הקדוש" לירושלים. כשם שהקיסר הראקליוס עבר בשנת 629 עם "הצלב הקדוש" דרך שער הזהב, כך התהלוכה להנצחת האירוע החלה בבית-עניה ועברה דרך השער עד ל"מקדש האדון".25
ריבוי הטכסים הממלכתיים והדתיים הקשורים למקדשי הר הבית סייעו בהכללת המקום כחלק מ"הגיאוגרפיה הקדושה" שכל ציילן המגיע לירושלים סר לבקר. שיין מביאה את הצליין זיולוף שמבקר בהר הבית ורושם את זיכרונותיו מהתנ"ך והברית החדשה מיוחסות למקום.26
ראוי לציין כי לא כל הטכסים בירושלים עברו דרך הר הבית ולעומתו לא היה – כמעט - טכס שלא התחיל או שהתקיים כולו בכנסיית הקבר למעט חג המולד שהנחוג כולו בכנסיית המולד בבית לחם. "יום האפר" נחוג בקאפלה של הגולגולתא בכנסיית הקבר. טכס "רחיצת הרגלים" התקיים כנראה ב"מנזר מרים" שבהר ציון. למחרת הטכס, ב"יום השישי הטוב" הוצג הצלב הקדוש בקאפלה של הגולגולתא. הטכס המפורסם ביותר של העיר ירושלים הוא "הורדת אש הקודש מהשמים" למנורות שמעל קבר האדון ואליו היו מגיעים המון העם, בכירי הכמורה והמלך עם פמלייתו ועוד.27  
ביטוי נוסף למרכזיות של הר הבית בממלכה הצלבנית היה במפות של ירושלים מאותה תקופה. ברבות מהמפות רואים את כלל האתרים של העיר ירושלים אולם העיר שבתוך החומה מקבלת הבלטה במרכז המפה. במקרים רבים בצורה של מעגל. ניתן לראות ברוב המפות כי אתרי הר הבית תופסים לפחות רבע משטח העיגול. במפת האג (1170), מפת בריסל ב' (כתב-יד מהמאה ה- 12), מפת פירנצה (המאה ה- 14 או ה- 15) ובמפות נוספות, אתרי הר הבית: "מקדש האדון" ו"מקדש שלמה" (המכונה לעיתים "מנזר שלמה" או "בית אבירי ההיכל") מהווים מחצית מהעיגול של המפה.
למרות הפרסום הרב של מסדר הטמפלרים ששכן ב"מקדש שלמה" הרי המונומנט היפה יותר היה כיפת הסלע ולכן "מקדש האדון" מופיע פעמים רבות יותר ואפילו סמלם של
הטמפלרים ששכנו ב"מקדש שלמה" היה דווקא איור של "מקדש האדון"... במפת קמברי (כתב-יד מהמאה ה- 12) כיפת הסלע היא המבנה הגדול ביותר במפה כולה!28
לא רק במפות הבליטו את הר הבית אלא גם במטבעות של מלכי ירושלים.המבנים הבולטים היו כמובן המצודה המלכותית בשער יפו ששמשה כארמון המלך, כנסיית הקבר ו"מקדש האדון" שבהר הבית. בחותם ההכתרה של באלדווין הראשון חקוק בגב החותם איור של "מקדש האדון". גם במחותם של גי דה-לוזיניאן שהוכתר בירושלים ב- 1186 חקוק האיור של כיפת הסלע.29
 חיי הדת וחיי החולין של ירושלים התרכזו בין שני המרכזים הגדולים ויש הטוענים כי בין המרכזים האלו התקיימה תחרות על המוקד העירוני30 אולם נראה לי נכון יותר להגדיר כי התחרות הדתית הייתה קיימת בתקופה המוסלמית הקדומה. בתקופה הצלבנית ההתייחסות לשני האתרים הייתה כלשונו של פראוור "חלקים משלימים של תולדות הנצרות".  
 הר הבית סימל את ההיסטוריה הקדומה ולכן יש להנציח את מקדשי שלמה ואת האירועים בחיי ישו ואילו המוקד של כנסיית הקבר סימל את התקופה שלאחר הופעת המשיח. בעולם הנוצרי כולו, גם בתקופה הצלבנית ברור היה כי כנסיית הקבר היא "נקודת הכובד" של העיר.31  לא ניתן להסיק מכך כי הממלכה הונהגה על-ידי הכנסייה. ההיפך הוא הנכון. הניסיונות להפוך את הממלכה למדינה-כנסייתית נכשלו והאדנות של הפאטריאך הצטמצמה לתחומי הרובע שסביב כנסיית הקבר בלבד. בירושלים הצלבנית לא הייתה מלחמת "האינווסטיטורה" כיוון שהמלך היה הדעה המכרעת בבחירת הבישופים ולמרות חשיבותה של הדת בממלכה, מעולם לא הגיעה הכנסייה לכלל מעמד מדיני.32 סביר מאד להניח שעבור המלך, הר הבית שהכיל את המסדר הצבאי שהגן על הממלכה, היה אפילו בעל חשיבות גדולה יותר מכנסיית הקבר.

 10. אלברט מאאכן, עמ' 431-441. (29-30, 22- 23 )
 11פראוור היסטוריה, עמ' 23. 
12. שור תולדות, עמ' 362- 364. לדעתו ארמונו של גוטפריד היה ב'מצודה' אולם חוקרים אחרים,שיין ופראוור סבורים שגם ארמונו של גוטפריד היה ב'מקדש   שלמה' והשתלטותו על המצודה נועדה לביסוס השלטון.                                              
מפות מוכנות-הזמינו ותהנו מהנחה   -   0524521113
לייבסיטי - בניית אתרים